החלטה בתיק בר"ע 46198-03-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אורנית אגסי ונציגת העובדים גב' נילי מאיר; ס"ע 11-05-51826) מיום 13.3.2012, בה  נדחתה בקשת המבקשת להעביר את החומר ששובט ממחשבי המשיבה במסגרת צו אנטון פילר שניתן, לבדיקתו של מומחה מטעמה או למומחה מטעם בית הדין. 

2.     ביום 19.9.2011 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה למתן צו במעמד צד אחד, של חיפוש, תפיסה והעתקה של חומר מחשב, ובקשה למינוי תופס נכסים מתחום המחשבים אשר יבצע שיבוט של המידע המצוי בשרת המשיבה והעתקתו למדיה מגנטית. המבקשת ביקשה כי השיבוט יופקד בכספת בית הדין עד לדיון במעמד שני הצדדים. המבקשת תמכה בקשתה זו בחוות דעתו של מומחה למחשבים מטעמה, אשר טען כי מצא במחשבה האישי של המבקשת תוכנות של גיבויי קבצים ושל שליטה מרחוק אשר לטענתו מאפשרות עיון והעתקה של קבצים אישיים ללא ידיעתה. המבקשת טענה, כי עלה בה חשד כי מי מהמשיבה עשה שימוש בתוכנות השליטה מרחוק והעתיק קבצים אישיים שלה לאחר מועד פיטוריה.

3.     לאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד צד אחד, נעתר בית הדין האזורי לבקשת המבקשת, חרף האיחור בהגשתה ממועד הגילוי הראשוני של החשדות. זאת, תחת הגבלה ותניות בעניין מועד ביצוע הצו, הפקדת ערבויות והפקדת החומר המשובט בכספת בית הדין. כמו כן, נקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.

4.     לאחר ביצוע השיבוט, ביקשה המשיבה לאפשר לה להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, ולשם כך לקבל לידיה את מחשבה האישי של המבקשת. לאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ניתנה החלטה המתירה הגשת תגובה וחוות דעת נגדית, אך לא את קבלת המחשב האישי של המבקשת.

5.     לאחר שהמשיבה הגישו את תשובתם לבקשה, שגובתה בחוות דעת מומחה מחשבים מטעמה, התקיים דיון במעמד הצדדים, בו נחקרו הצדדים והמומחים. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה בפני בית הדין. 

6.     יצויין כי בין לבין תיקנה המבקשת את תביעתה, אשר כללה בתחילה בקשה למתן צווים נגד פיטוריה ותביעה כספית, באופן שהוסיפה לה סעדים מכוח חוק הגנת הפרטיות ועוד.

7.     בהחלטתו מושא בקשה זו בחן בית הדין האזורי את העולה מטענות שני הצדדים, והתייחס בפירוט לתוכנות הגיבוי אליהן התייחס המומחה מטעם המבקשת בחוות דעתו, והסביר מדוע בשלב זה לא עולה חשש של ביצוע המעשים המיוחסים למשיבה באמצעותן, וכן התייחס לתוכנות השליטה מרחוק שנמצאו. בעיקרו של דבר ייאמר, כי לגבי חלק מהתוכנות נמצא כי הן כלל אינן יכולות לפעול כאשר המחשב מנותק מרשת המחשבים של המשיבה, ומשכך לא פעלו לאחר מועד פיטורי המבקשת, כי מדובר בגיבויים אוטומטיים שנשלחים למחשבי החברה המגבה, אשר הותקנו בידיעתה של המבקשת מתוקף תפקידה כמנכ"לית החברה, וכי אין הוכחה טובה לנסיונות השתלטות מרחוק על ידי מי מהמשיבה על מחשבה של המבקשת, או נסיונות לחדור לתיבת המייל שלה. עוד מצא בית הדין האזורי להעיר, כי יש מחלוקת בין הצדדים האם מדובר במחשבה האישי של המבקשת או במחשב שהועמד לשימושה על ידי המשיבה, ואשר היה עליה להחזירו לאחר מועד סיום העסקתה. עוד העיר, כי משלטענת המבקשת עצמה החלה לחשוד בחדירה כלשהי למחשבה כבר בחודש יוני 2011, לא ברור מדוע המשיכה לעשות במחשב זה שימוש שוטף. בית הדין האזורי עמד גם על השיהוי הניכר שבין גילוי החשדות הראשוניים לבין מינוי המומחה מטעם המבקשת, ובשלב שבין הגשת חוות דעת המומחה ועד הגשת הבקשה לבית הדין. נוכח האמור הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי כל שעולה בשלב זה הוא חשד קלוש כי מי מהחברה חדר לתיבת המייל האישית של המבקשת במהלך תקופה מצומצמת ביותר, וכי חשד קלוש זה אינו מצדיק מינוי מומחה שיבדוק את כל החומר ששובט ממחשבי החברה, נוכח הפסיקה בעניין מתן צו אנטון פילר המצריך רמת ודאות קרובה.

עם זאת קבע בית הדין האזורי, כי החומר המשובט יישאר בכספת בית הדין, על מנת לאפשר למבקשת את יומה בבית הדין, אם יעלה במהלך הראיות בתיק העיקרי חשד כי אכן מסמכים אישיים של המבקשת הגיעו למי מהמשיבה, ואז יעביר בית הדין מיוזמתו את החומר למומחה מטעמו.

8.     בבקשת רשות הערעור שלפניי טענה המבקשת, כי החלטת בית הדין האזורי היתה לקונית ובלתי מנומקת, במיוחד נוכח החלטתו הקודמת, בה הורה על מתן הצו במעמד צד אחד, ובו קבע כי מן הראוי להיענות לבקשת הצו אפילו לפי אמת המידה המחמירה ביותר לפיה יינתן הצו רק במקרים נדירים. לטעמה, שגה בית הדין קמא כאשר לא איפשר אפילו למומחה מטעמו לבחון את החומר שנתפס, וכי החלטת בית הדין סותמת את הגולל על תביעתה העיקרית של המבקשת. עוד העלתה המבקשת טענות הנוגעות לקביעותיו של בית הדין האזורי ביחס לתוכנות הגיבוי והשליטה מרחוק שנמצאו אצלה.

9.     לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל חומר התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי, שכן כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים (ראו: ע"ע 215/03 נורית ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 3.11.2006).

במקרה שלפניי, נתן בית הדין האזורי צו לתפיסתו של חומר המחשב של המשיבה ולשיבוטו. זאת, על סמך טענותיה של המבקשת בבקשה במעמד צד אחד, ועל בסיס חוות דעתו של המומחה מטעמה. לאחר שנתפס החומר המבוקש, ולאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים, והוגשה חוות דעת מומחה מטעם המשיבה, אשר בחוות דעתו התנגד, אחת לאחת, לכמעט כל הקביעות שנקבעו בחוות דעת המומחה מטעם המבקשת, ולאחר שהמומחים נחקרו על חוות דעתם, וכן נחקרו הצדדים, הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי קיים חשד קלוש בלבד לחדירה לתיבת המייל של המבקשת במהלך תקופה מצומצמת, וכי חשד זה אינו מצדיק, בדיעבד, את הצו שניתן, בהתאם לפסיקתנו בעניין מתן צווים מסוג אנטון פילר. לא מצאתי כי נפלה בהחלטתו של בית הדין האזורי פסול המצדיק התערבותנו בה. אין בעצם השוני בין מתן הצו במעמד צד אחד לבין ההחלטה שניתנה לאחר שנשמעה גם עמדת המשיבה כדי להראות על פגם כלשהו שנפל בהחלטת בית הדין האזורי. בית הדין האזורי נתן החלטה מנומקת, והתייחס לכל אחת מן התוכנות בנפרד, כמו גם לשיקולים כלליים שהנחו אותו שלא להיענות לבקשת המבקשת, ולעמדת הפסיקה בעניין. כמו כן הותיר בית הדין האזורי פתח להידרש לחומר ששובט בהמשך ההליך, במידה שיעלה בכך הצורך לפי שיקול דעתו. נוכח האמור, לא מצאתי כי יש צידוק למתן רשות הערעור. 

10. סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז ניסן התשע"ב (19 אפריל 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: